Widgets

Mom, Dad – I’m Gay


באוקטובר 2008 יצאתי מהארון
כל אחד מאיתנו שמרגיש קצת שונה, נאלץ להתמודד בדרך זו או אחרת מול תחושות לא קלות, כעס וקושי רב בלקבל את המציאות, לחבק, ולאהוב אותה.

לכל אחד מאיתנו יש סיפור.
אני בחרתי לשתף אתכם בסיפור הקטן שלי 
:)


המאמר המלא:
עכשיו כבר 4 בבוקר. ומשום מקום נחת עליי רצון לכתוב. יש לי מצבים כאלה שאני פשוט לבד בחדר (עם צ’ארלי החתול), מתנתק לרגע מהיומיום והשיגרה…ופתאום קולט …וואווו..איפה אני עכשיו…ואיפה הייתי פעם..מחשבה טבעית אני יודע..אבל זה נוחת עליי בעוצמות חזקות..מרגיש שעברתי כל כך הרבה דברים משמעותיים בזמן כל כך קצר..
נראה לי שיהיה נחמד קצת “לפרוק” ולספר:
אני זוכר שישבנו במטבח לארוחת שישי..כשעוד גרתי בגן יבנה…אבא, אמא ואני. סיוון אחותי היתה בחו”ל כבר כמה חודשים..
בקושי הצלחתי לאכול. הייתי מרוגש מאוד. הדייט הראשון שלי עם גבר. נשמע מוזר. בחיים לא חשבתי שארצה להכיר גבר בקטע רומנטי..כי זה היה כל כך לא טבעי. ופתאום אני במקום הזה. זה כבר לא סתם סטוצים. זה משהו הרבה מעבר. זה דייט – עם גבר. אמא כרגיל קולטת שמשהו לא רגיל אצלי. היא מכירה אותי. מתחילה לשאול שאלות..לאן יוצא..עם מי. מי מוציא אוטו. אני נהיה אדום. כמו עגבניה. כי אני גרוע בלשקר. היא שואלת מה יש לי בזמן שהיא מניחה את השניצלים על השולחן.אני זוכר שאבא בדיוק ניגש לקחת משהו מהמקרר. ואז זה פשוט נפלט לי המשפט: “כנראה יש לכם בן הומו.” אבא סוגר את המקרר ושואל “מה אמרת?” (הוא לא שמע) ואמא ישר צועקת עליו ואומרת “רגעעע אריק תן לו לדבר!!!!!!”. היא מסתכלת עליי ושואלת אותי “איך הגעת למסקנה הזאת?”
מאותו רגע..הרגשתי שאני צופה מהצד בסרט. ועד היום אני גם זוכר את זה ככה. כמו סצינה מסרט. לא מרגיש שאני הייתי שם אלא דמות אחרת. כנראה קשה להכיל ולהפנים סיטואציה כזאת. אז קל להתנתק. סיפרתי להם הרבה דברים באותו ערב שישי במטבח. זה היה בעיקר מוזר. מוזר גם להם.
אבל חפרתי מספיק על אותו ערב..
אם אתקדם עוד קצת קדימה אחרי היציאה מהארון…נחלתי אכזבה אחרי אכזבה אחרי אכזבה בעולם הדייטים והזוגיות – מעולם לא הייתי כל כך בכיין – כנראה שזוגיות זה העקב אכילס שלי. השתחררתי מהצבא. וכבר אחרי חודשיים מצאתי את עצמי בתל אביב. גר עם שותפה (מדהימה) בדיזינגוף. מושלם!
זה היה ממש לפני שנה וקצת..המעבר לתל אביב. כמעט כולם אמרו שזה לא משתלם כלכלית. מוקדם מידי. אבל אני התעקשתי. רציתי בזה יותר מכל דבר אחר.
במשך כל השנה התחלתי ועזבתי מלא עבודות..פשוט לא מצאתי את עצמי בשוק העבודה. תמיד הרגשתי שמגיע לי יותר. שאני לא אוהב עבודה במשרד ומול מחשב.  לא אוהב שירות לקוחות. לא אוהב מלצרות. פשוט על כל דבר לא. הייתי בקשיים כלכליים ומצאתי את עצמי לעיתים לא רחוקות על הגב של ההורים..אין עליהם.
אבל בא לי לקצר את כל הסיפור הזה…כי הרבה כמוני עוברים את אותו הדבר אז מה אני בעצם מחדש?
בא לי פשוט לקפוץ למסקנות..ולאיפה אני היום.
אז נתחיל מזה שאני בחור שחושב הרבה פעמים שונה לחלוטין מאחרים..אולי קצת חי בסרט..אולי רואה את העולם ורוד מידי..אני מרגיש שרוב ההחלטות שלקחתי..האנשים הקרובים אליי ביותר..אלה שדווקא דאגו לי הכי הרבה – חשבו אחרת לגמרי ממני. אני יודע את זה. אבל אני זה אני. כל בנאדם צריך ללמוד מהטעויות שלו. להתנסות. ליפול.לקום חזרה. כל בנאדם הוא שונה לחלוטין. וזה שאחד נחל כישלון – לא אומר שזה חייב לקרות גם לי. והוכחתי את זה לעצמי כבר כמה פעמים. אני ממשיך לסמוך על התחושות בטן והשיקולים שלי :)
 נמשיך בדבר נוסף שלמדתי על עצמי – חשוב לי בטירוף..יותר מכל דבר אחר..להנות ממה שאני עושה ביומיום. להיות מסופק. הרבה אנשים עובדים בשביל הכסף (וזה הגיוני..ויפה..ומקובל) אבל אני לא מסוגל לעבוד רק בשביל הכסף. העבודה היא חלק מכובד מהחיים שלנו וכל כך חשוב לי להנות ממה שאני עושה. אז היום אני בתחום החינוך הבלתי פורמלי בבת ים ומסופק הרבה יותר מלעבוד בעבודות אחרות שמרוויחים הרבה יותר כסף…וזה הכי חשוב לי.לא כולם יסכימו איתי אבל זו ההסתכלות שלי. גם אם אני עובד 10 שעות ביום אני אמצא לי את הזמן ללכת לבית קפה או דאנס בר באמצע שבוע עם חברים…כדי להרגיש שניצלתי את היום כמו שצריך.
ורק חידוד קטן – כסף זה חשוב לקידום אישי בחיים..אני לא קיצוני..יש לי מטרות ושאיפות..רק לוקח את הזמן:)
אני עדיין גר בתל אביב..ועדין במינוס (שמקווה לסגור בקרוב)..עם סיפוק אמיתי מהמשפחה,החברים והיומיום שלי.  כל כך כיף לי פה. גם הבילויים המסיבות הבתי קפה…או סתם ללכת ברגל לבד ברחובות. לפני שעברתי לתל אביב אנשים אמרו לי שאני אתקלקל מהעיר. אני מרגיש דווקא מתוקן. כן. מאוד השתנתי. ואני אוהב את השינוי. אני אוהב להסתכל במראה ולאהוב את מה שאני רואה,, אני אוהב להרגיש שהדעה שלי חשובה לאנשים, או כל עמדה אחרת. אני אוהב את הפתיחות שבי. שאין לי בושה ללכת לבד ברחוב ולצלם את עצמי רוקד ושר כמו דביל. או לשוחח על כל דבר בלי בושה. גם לייעץ. להראות שלא צריך להפוך כל דבר לפיל. הדברים לפעמים הרבה יותר פשוטים…זה תלוי רק בנו.אני אוהב גם שאני חד, לא צבוע, חייכן..אנרגטי בטירוף..
אני אוהב לעשות קליפים ביוטיוב ולקבל על זה פידבקים אח”כ מאנשים
אני אוהב לנפח לעצמי כרגע את האגו ולא להתבייש במעשה הזה!!!!
כי הייתי הרבה שנים בחוסר ביטחון…זה לא משהו שעוזב אותנו..כל מיני דברים מהילדות..הומו בארון..הילד הכי נמוך שנראה קטן מכל הכיתה בכמה שנים טובות..
אז יודעים מה? בא לי להתגאות במי שאני עכשיו..ואני לא רוצה לפספס את זה…הפעם לא אתן לזה לברוח..ובאמת שכל יום אני מעריך את זה מחדש
אז בקיצור, מה שגרם לי מלכתחילה לחפורבמכתב..זה להגיד בקול גדול: אני שלם עם עצמי, אוהב את עצמי. וזה, תהליך מאוד ארוך שעברתי כדי להגיע למקום הזה. לא הייתי מצליח בלי האהבה  והפירגון של המשפחה והחברים. שקיבלו אותי כמו שאני. וזה ממש לא קל להם אני בטוח.
אז תודה ענקית למשפחה והחברים שלי שסובלים יום יום את החפירות שלי (גם עכשיו)
אני אוהב אתכם המון
ולכל השאר  - כמה אמרות כלליות – תאמינו בדרך שלכם. תהיו כנים ופתוחים עם עצמכם וככה תהיו הרבה יותר שלמים. אל תתביישו לעשות דברים. תזכרו שכולנו בני אדם ולמי שיש אומץ לקום ולהעז ולייחצן טוב את המעשים שלו  - אז לא יצחקו עליו אלא יתפסו ממנו כמשהו שונה. עוצמתי. חדש. ולדעתי זה נפלא.
נתראה בקליפ הבא
:)
“לילה אל הבית,
עכשיו מגיעים אלפי חלומות,
מחכים בפתח הדלת,
לאט מתקדמים עומדים בשורות,
יש אחד שמביט לשמיים
יש אחד מסתכל לאחור,
בתפילה הוא פותח ידיים,
ואולי זה הזמן שלך לבחור,
זה הזמן שלך לבחור…
השירים שכל כך אהבת,
ממלאים את ראשך,
זאת הדרך שלך
שבילים עמוסי מנגינות,
מובילים לביתך,
זאת הדרך שלך
כל מה שלא העזת,
כל מה שמזמן כבר ידעת,
עמוק בליבך,
זאת הדרך שלך,
זאת הדרך שלך… “
(תודה לפריאל על ההקדשה)

1 comment:

  1. You are gay?! O.O Gay's are so cool !! ;D
    Now I like you more ;* <3 <3

    ReplyDelete

expr:href='data:post.url' expr:title='data:post.title' expr:xid='data:post.id'