Milford Sound in New Zealand

Widgets

יום הזיכרון לשואה ולגבורה הראשון בלי סבא דוב | Grandpa Dov lost his whole family in the holocaust






לבגרות של הסטוריה ב' בתיכון רבין גן יבנה לא הייתי צריך ללמוד הרבה.
שעתיים וחצי והנה אני מוכן.
קטע שיש את סבא, שאת רוב הסטוריה ב' הוא עבר בעצמו. 
אהבתי להקשיב לסיפורים שלו, לחוויות שהוא עבר. כל כך מרתק, כל כך מנותק מהמציאות. כל-כך לא מובן.
אז היה לי קל. ללמוד. כי הקשבתי, כי שמעתי הכל ממקור מידע אחד יחיד ומיוחד - שאין אותו בויקיפדיה, גוגל, פייסבוק והפורטלים.
סבא דוב (או סבא דובוצ'קה, או משה דוד ועוד כמה שמות וכינויים בהונגרית) נפטר בשיבה טובה לפני 8 חודשים ב 22.8.11.
כשהייתי קטן סבא דוב וסבתא ז'וז'י גרו ברחוב גאולה פינת אלנבי, ישנתי שם מדי שבוע. אוכל כל בוקר את הכריך עם הקבנוס והסלט קצוץ דק דק בצלחת עמוקה בצד. ובצהריים כמובן שאת המרק של סבא, כל יום סוג אחר של מרק. הוא יכול היה לפתוח מרקיה - כמה סוגים של מרקים בנאדם יכול להכין??
אחרי שסבתא ואני היינו חוזרים מסיבוב שופינג בתחנה המרכזית ("החדשה") - הייתי צריך להחביא את הדברים... "ששששש..שסבא לא ישמע..לך מהר עם השקיות לחדר"
ולמרות הכל - כמה שהוא פינק את סבתא והנכדים... :)
אז אני גדל, ומבלה המון זמן עם סבא וסבתא...ולא תופס - אנשים עם חיים רגילים - משפחה, נכדים..מה? הם באמת עברו את השואה? הם באמת עברו את כל המלחמות? ועוד סבא היה בקבע כל כך הרבה שנים...ואני שומע עוד סיפור, ועוד סיפור,ועוד סיפור..
והנה אני כבר בתיכון - מבין יותר..נוסע לפולין - אושוויץ.איפה שסבא היה, מוזר שהוא באמת היה...שם.
והנה אני בצבא - סבא כל כך גאה. מספר על היותו קצין בכיר, כמה קורסים הוא עבר, כמה חיילים, כמה מלחמות , חוויות..איך דברים נראו אז ואיך הם היום.

והנה אני אחרי צבא -
ולסבא גילו מחלה קשה וסופנית..
סבא?
סבא דוב?
האדם החזק הזה, שעבר כל דבר אפשרי? אותו סבא שעד היום נוהג במכונית, מכין כל יום מרק אחר, יוצא ומבלה..
סבא הציני, עם הבדיחות הבוטות שלו והאנרגטיות הצעירה שזורמת בו..

מוזר!

בהחלט מוזר...הרופאים הגדירו את זה כנס רפואי..כי למרות שנתנו לו כמה ימים לחיות - הוא שרד שנה וחצי, צלול לחלוטין, עם ההומור שלו והתחושה שהכל בסדר..
אבל לא התפלאתי
עם נשמה חזקה כמו שלו..אף אחד לא ישבור אותו.

ובכל זאת היום הזה הגיע, וסבא עצם את עיניו.


סבא דוב (משה דוד בלייר) מספר בקצרה את סיפורו האישי. ומדליק איתי נר זיכרון  בטקס יום הזיכרון לשואה ולגבורה בגדרה, 2009  :





כחלק מפעילות שעשו לנו בצבא שאלו אותנו מיהו האדם שנראה בעינינו גיבור
בלי טיפת התייפיפות אמרתי שסבא.

הייתי מסתכל עליו ולא מעכל, איך ייתכן שאדם עובר כל כך הרבה דברים בחיים ונשאר ..בן אדם.

ובכל מקרה,
אחרי מותו, התחילו להתעורר להן המחשבות...
כי הרי, המקור האמין והממשי ביותר של השואה והסטוריית המדינה היה סבא. אז איך הילדים, הנכדים, ודור העתיד יצליחו להבין??? עד כמה הם יגלו עניין ???האם זה מספיק לקחת אותם למוזיאון יד ושם ולהראות להם סרטים?
יכול להיות שכן..אני לא יודע, אדע עם הזמן..
אבל אני יודע בוודאות, שההסתכלות של הילדים שלי תהיה שונה מההסתכלות שלי. מבחינתם זו תהיה רק הסטוריה.

ומעבר לסבא מדהים, המשפחה שלי איבדה עוד כמה דברים בדרך..ובכלל כל המדינה..

וסבא זה רק דוגמה אחת לעשרות אנשים שנפטרים מהעולם עם חוויות וסיפורים שאף אחד לא יוכל עוד לשמוע.

מזל שקלטתי את זה בזמן. אז חודש לפני מותו דאגתי שיבואו לצלם את סבא מיד ושם, לתעד, "לחלוב" כמה שיותר פרטים וסיפורים. כבר אז הוא היה חצי בנאדם מהמחלה..

ועכשיו ארצה לקצר ולהצהיר...
כנכד לניצול שואה ואיש קבע 
,שחווה את רוב האירועים שנלמדו בבגרות שלי להסטוריה ב' בתיכון
אני מתחייב לספר ולהעביר, הן לילדיי, נכדיי, וכל מקום שרק ירצו לשמוע - את הסיפורים של סבא שלי.
אנסה להיות נאמן למקור
כדי לשמר את החשיבות.

אסור לנו לשכוח שדור הולך ונעלם...
עלינו, הצעירים, בסופו של דבר מוטלת האחריות לספר, להנחיל, לחנך..

אז אני פונה אליכם הצעירים,
הקשיבו והפנימו את הסיפורים מהדור המלומד
תתעדו
קראו ליד ושם או ארגון כזה או אחר לעזור בתיעוד
כי בקרוב האחריות תהיה מוטלת עלינו.





1 comment:

  1. חכם, מקסים ומרגש!
    תודה שחלקת עמנו.
    מסתבר שיש צד רציני באמן הליפסינג...

    ReplyDelete

expr:href='data:post.url' expr:title='data:post.title' expr:xid='data:post.id'